1. התובע מס' 1 (להלן - "
התובע") טוען, כי רופאי הנתבע התרשלו בטיפול שניתן לו כאשר התפתח אצלו זיהום בעקבות ניתוח שעבר עקב היצרות התעלה הספינלית בחוליות L4-L5 בעמוד השדרה. על פי הטענה, התרשלות זו גרמה להחמרה במצבו של התובע, הסובל כיום מנכות עקב קיבוע עמוד השדרה המותני ועקב פגיעה בשורשי העצבים הגורמת לשיתוק חלקי ברגליו.
2. התובע, יליד 1941, שעבד לפרנסתו כממונה על פיצוץ חומרי נפץ במחצבות, סבל, בין היתר, מהיצרות של התעלה הספינלית בחוליות L4-L5, מצב שגרם לו לכאבי גב ניכרים מלווים בפגיעה נוירולוגית. כתוצאה מכך הוחלט שיש צורך לנתחו כדי להרחיב את התעלה. ניתוח זה, מסוג דיסקטומיה, מצריך גם קיבוע החוליות, שיציבותן מתערערת עקב הסרת חלקי עצם במהלך הניתוח (ראו עדותו של הרופא המטפל, ד"ר שבתאי סבתו, בעמ' 92 לפרוטוקול).
הניתוח האמור בוצע בבית החולים הנתבע ביום 11.7.99, ובמהלכו קובעו החוליות הנ"ל באמצעות כלובי מתכת (CAGES), שתל עצם וקיבוע אחורי לטרלי באמצעות מוטות מתכת עם ברגים פדיקולריים (כמפורט בחוות דעת המומחה מטעם התובע בתחום האורטופדיה, ד"ר מתתיהו נוף).
נראה, כי הניתוח האמור (להלן - "
הניתוח הראשון") עבר בהצלחה, שכן עלה ביד התובע לשוב לביתו מבית החולים (ביום 15.7.99) כשהוא הולך בכוחות עצמו. מכל מקום, אין בפי התובע כל טענה באשר לניתוח הראשון.
3. יומיים לאחר שחרורו של התובע מבית החולים, הוא אושפז שוב, עקב חום וכאבים באזור הניתוח. אשפוז זה, שנמשך כחודשיים, מיום 17.7.99 ועד ליום 16.9.99 (להלן - "
האשפוז השני"), הוא במוקד התובענה דנן. במהלך האשפוז השני טופל התובע, בעיקרו של דבר, באמצעות תרופות אנטיביוטיות. הרופאים המטפלים ביצעו בדיקות שונות כדי לברר את מקורן של התופעות מהן סבל התובע, ובין היתר התייחסו לאפשרות שהתפתח זיהום באזור הניתוח הראשון. התובע שוחרר מהאשפוז השני לאחר שהרופאים התרשמו כי חלה הטבה במצבו, הופסק הטיפול האנטיביוטי ונראה היה שאף כי מידי פעם עלה מעט חומו של התובע, אין מדובר בחום המעיד על קיומו של זיהום. בשחרור נרשם, כי התובע "מתהלך עם הליכון, ללא חום. עדיין מתלונן על כאב הגב והרגליים. משוחרר לביתו במצב כללי טוב וללא חום או בעיה בפצע הניתוח" (מסמך 44 לאוגדן המסמכים הרפואיים, אשר הוגשו בהסכמה ומוספרו לצורך הקלת ההתמצאות וייעול הדיון).
כפי שנראה להלן, טענתו העיקרית של התובע היא, כי במהלך האשפוז השני, ואפילו סמוך לאחר תחילתו של אשפוז זה, היה על הרופאים לאבחן קיומו של זיהום בעצם (אוסטיומיאליטיס) במקום הניתוח ולבצע את הפעולות הכירורגיות הנדרשות כדי לנקות את המקום.
4. כאמור, התובע שוחרר מהאשפוז השני ביום 16.9.99. ביום 3.10.99 הוא אושפז בשלישית אצל הנתבע (להלן - "
האשפוז השלישי") עקב התגברות כאבי הגב. הפעם אובחן מיד זיהום באזור הניתוח הראשון, וביום 4.10.99 בוצע ניתוח נוסף (להלן - "
הניתוח השני") במהלכו הוצאו מישתלי המתכת ששימשו לקיבוע החוליות, בוצעה הטריה של החוליות המזוהמות והוכנסו שתלי עצם לקיבוע החוליות. האשפוז השלישי נמשך עד ליום 19.11.99, ובמכתב השחרור מאשפוז זה נאמר, כי "התובע משוחרר לביתו במצב כללי טוב וללא חום או בעיה בפצע הניתוח" (מסמך 219).
בא-כוח התובע הבהיר, כי אין לתובע טענה על עצם ביצועו של הניתוח השני או על מהלכו, והטענה מכוונת כנגד מועד הביצוע. כאמור, נטען כי היה צריך לבצע את הניתוח האמור עוד במהלך האשפוז השני וכי העיכוב בביצועו, לתקופה של כחודשיים, גרם לתובע לנזקים והחמיר את מצבו לעומת המצב בו היה נתון אלמלא העיכוב האמור. אכן, התובע מודע לכך, כי גם אם לא היו נעשים המעשים והמחדלים הרשלניים המיוחסים לנתבע, הוא היה סובל מנכות עקב בעיות בגב ובעיות נוירולוגיות, אך לטענתו, הנכות הוחמרה בצורה משמעותית עקב הרשלנות המיוחסת לנתבע.
5. להשלמת התמונה יש לתאר בקצרה את המהלכים הרפואיים הנוספים הנוגעים לטיפול בגבו של התובע:
ביום 1.9.02, כשלוש שנים לאחר האשפוז השלישי, אושפז התובע בבית החולים "הדסה" עקב כאבי גב שהחמירו וכאבים בחזה. בגיליון סיכום האשפוז (מסמך 393) נרשם, כי מאז הניתוח השני "סובל מחולשה בגפים התחתונות ומתקשה בהליכה. בתקופה האחרונה חלה החמרה בכאבי הגב". מהאשפוז הנ"ל השתחרר התובע ביום 5.9.02, ואושפז שוב ביום 24.11.02. ביום 25.11.02 נותח התובע לשחרור ולקיבוע חוליות L2-L4 (מסמכים 397-398). ניתוח נוסף, לתיקון הניתוח הנ"ל, בוצע ביום 12.1.04 (מסמך 405). ביום 2.4.06 אושפז התובע פעם נוספת והוא נותח לקיבוע חוליות L4-T10 (מסמך 413).
6. התובע מס' 2, המוסד לביטוח לאומי, תובע מהנתבע לשפותו בגין התגמולים שהוא משלם לתובע, בין היתר כתוצאה מהנכות שנגרמה לתובע עקב מעשי הרשלנות המיוחסים לנתבע.
7. בכל הנוגע לסוגיות הרפואיות הכרוכות בבירור התובענה, הוגשה מטעם התובע חוות דעתו של ד"ר מתתיהו נוף, מומחה לכירורגיה אורטופדית. מטעם התובע מס' 2 הוגשה חוות דעתו של המומחה למחלות זיהומיות, פרופ' איתן רובינשטיין.
מנגד, הציג הנתבע את חוות דעתם של האורטופד פרופ' יעקב נרובאי ושל המומחה למחלות זיהומיות, פרופ' מיכאל דן.
בסוגיות האמורות, נשמעה גם עדותו של הרופא המטפל, ד"ר שבתאי סבתו.
8. פרט לעדויותיהם של העדים הנ"ל נשמעו עדים נוספים, לרבות התובע, שעדויותיהם התייחסו בעיקר לסוגיות הנוגעות לנתוני השכר של התובע ולסוגיות אחרות הרלוונטיות לקביעת הפיצוי.
9. כאמור לעיל, טענתו המרכזית של התובע נוגעת לאיחור בביצוע הניתוח השני, ניתוח שבוצע במהלך האשפוז השלישי. העיכוב בביצועו של ניתוח זה, גרם, כנטען, לנזקים שלא היו נגרמים אילו הניתוח האמור, להוצאת המישתלים ולניקוי העצם, היה מבוצע קודם לכן, נזקים שהביאו להחמרה בנכותו של התובע. בטענה האמורה מקופלת גם הטענה לפיה הנתבע התרשל באבחון מצבו של התובע ובטיפול שניתן לו במהלך האשפוז השני.
תחילה תבחן השאלה האם הוכח שהעיכוב בביצוע הניתוח השני אכן החמיר את נכותו הצמיתה של התובע. לצורך בחינת שאלה זו אניח כי אכן היה מקום לבצע את הניתוח השני במועד מוקדם יותר ולפיכך אניח כי הנתבע התרשל בטיפול בתובע במהלך האשפוז השני. בחרתי לפתוח בבחינת השאלה הנ"ל, היא שאלת קיומו או העדרו של קשר סיבתי בין ההתרשלות הנטענת לבין מצבו הנוכחי של התובע, ולא בבחינת השאלה האם התרשל הנתבע בטיפול בתובע במהלך האשפוז השני, שכן, לטעמי, הקדמת ההכרעה בשאלת הקשר הסיבתי תסייע בהבנת סוגיית ההתרשלות.
10. ד"ר נוף חיווה דעתו, כי את הניתוח השני היה צריך לבצע מיד לאחר שהתקבלה התשובה מבדיקת סי. טי. שבוצעה ביום 8.8.99 (מסמך 84), בדיקה שהראתה קיומה של "קולקציה נוזלית עם בועות אויר בתוכה מאחורי אזור הניתוח [הראשון]" (עדות ד"ר נוף בעמ' 108 לפרוטוקול). לדעתו של ד"ר נוף, תוצאות הבדיקה הנ"ל, ביחד עם הנתונים הנוספים שעמדו לנגד עיני הרופאים (חום, כאבים במקום הניתוח, תוצאות בדיקות דם וכו') חייבו את המסקנה לפיה מדובר בזיהום משמעותי באזור הניתוח, עם סיכוי ממשי שזיהום זה יגיע לעצם.
פרופ' רובינשטיין סבר, כי המועד האחרון לביצוע הניתוח היה אמור להיות במחצית אוגוסט 1999 (עמ' 69 לפרוטוקול).